(The English Version Appears After The Hebrew)
כמה חברים שלי, הם עורכי דין. אפילו יש לי חבר שנכנס ללימודי משפט בשביל לעזור לאנשים שנרדפו על ידי המערכת. ואני מכבד את זה מאוד
אני גם אוהב את המדפסות/תוכניות הדפסה. השתמשתי איזה סוג מדפסת/תוכנית הדפסה מאז שהייתי בן שלש עשרה. כמחבר, איני יודע מה הייתי עושה בלעדיהם.
אבל שניהם ביחד (עורכי דין והמדפסת/תוכנית הדפסה) הביאו דֶבֶר לעולם.
אני לא מגזים. תנו לי להסביר.
נתחיל עם ההוא היותר התמים הנראה משניהם. לפני המדפסת, החוזה היה בדרך כלל באורך של דף או שתים. בתקופה ההיא, שהיה צריך לתקתק את החוזה מחדש בכל תוספת וכל שינוי, כל אחד תמך בחברו להיות הגון וישר. החוזה היה הסכמה על העקרים שהיה בין שני הצדדים, לשניהם היו כוונה טובה לשמור אותם. אחרי זמן, נכנסה המדפסת, והיה אפשרות לשנות ולהוסיף את החוזה בקלות. אנשים התחילו לכלול כל פרט שאפשר בתוך החוזה. ואז החוזה הפך להיות יותר ויותר על מה היה כתוב מפורש, ואפילו עוד, על מה שלא היה כתוב מפורש. משפט החוזה הפך להיות משחק איך למצוא דרך לנצל את החוזה באותו זמן שקיימים פרטי תוכנו. נאמנות ושכל נשלחו לפח.
וזה לא רק בחוזים. אלא, היום הצעות לחוק כל כך ארוכות שאף אחד לא מופתע כל כך שמחוקקי החוק לא קוראים אותם לגמרי, אם בכלל. איך האזרח הפשוט יכול לשמור את החוקים והמשפטים אם הם יותר מדי מסובכים לאלה שמחוקקים אותם?
וזה מביא אותנו לחלק השני: עורכי דין, ובמיוחד עורכי דין כפוליטיקאים.
טבעי ביותר שעורכי דין יכנסו לתחום של פוליטיקה. מי שיש לו נטייה להסתבכויות של משפט, ירצה באפן טבעי בחקיקה. אבל התפקיד של עורך דין, הוא בעיקר לעזור ללקוח שלו להשתמש בחוק ולהציל אותו מהחוק כמה שאפשר. במילים אחרות, העורך דין רוצה, באפן עקרוני לנצח את החוק.
נראה לי שהמחוקקים הכי טובים יהיו אנשים שמעונינים בצדק, ולא בחוק. חוקים, וממשלות בכלל, הם הכרחיים להקים חברה יעילה של צדק ומשפט. אבל, ציבור שהעמיס בכובד של כללים מיותרים ומסובכים וסותרים הוא ציבור מסכן כמו אזרחים בתחת עריצות.
אנחנו חיים בחברה שחוקים הפכו להיות בלי משמעות. ריבוי חוקים מיותרים גורם לשימוש בהם שרירותי, הקיום שלהם קשה, והמציאות שלהם מדכא.
תשאל כל שוטר: אפשר לקבל עשרים דו"חים רק על נסיע מהבית למרכולת, בלי לסכן עצמו, את השכן או השכונה. שוטר הגון לא ייתן דו"חים על כל עברות הפיציות האלה, אבל הוא יכול. וזה אומר שכל אזרח הוא חי בסובלנות שרירותית של הכרח הכללים המגוחכים שאין להם סוף.
אנחנו חיים בעולם שהמגוחך הפך למציאות. הוא מנהג שחייבים לבטל.
אבל יש פטרון פשוט: לעשות הכל יותר פשוט.
איני אנרכיסט, אבל ברור לי שהמערכת כמו שהיא – השלטון הפקידים המפלצתי שבגדילה תמידית – עומד להיות איום יותר מסוכן מלחיות בלי ממשלה.
חז"ל אומר שבלי שלטון כל שהוא, אפילו שלטון רע, אזרחים "אוכלים" אחד את השני. אבל בעולם של שלטון הפקידים שיצרנו, המציאות היא כבר כך. אך בעולם הזה שיצרנו, האזרח "מתעכל" יותר לאט אבל הוא סובל יותר.
באמת, עודף של כללים וחוקים שכל אזרח פוגש יום יום גורם ביזוי עמוק למשפט ושמירת החוק בחברה. (אף אחד לא דואג לנסוע במהירות הרשמית אלא במהירות שאפשר לנסוע בלי שנעצור). הוא כבר לא על עניין שמירת החוק אלא על שלא ייתפס על ידי החוק.
למרות מה שנחשב, מערכת המשפט של התורה היא פשוטה מאד. באמת המוסג של עורכי דין מתנגד לעיקר התורה, שמבוסס על צדק, וגילוי האמת או הכי קרוב לאמת שאפשר. מערכת החוק של התורה, ההלכה, בנויה להיות פשוטה, שכלליה יכולים להיות מובנים ומשמעותים לכל בר דעת.
(היום שבתי דין משתמשים בחידוש של "טוען רבני" מרמז שאולי מערכת ההלכה של היום או לפחות בתי הדין שלהם תעו מכמה עיקרים שלהם.)
בנזקים, הנוסחה היא פשוט: המזיק משלם פיצוים לכל נזק משמעותי שהוא גרם. ובעיקר הוא אותו כלל לכל עניין חברתי. לדוגמה, מה בן אדם יכול לעשות ברכוש שלו מוגבל אך ורק אם וכאשר הוא גורם נזק ממש לזולתו.
לא צריכים לקבל רשות מוקדמת מאף סמכות לפעולות בסיסיות של חיים. לא מוכר לי שבתורה מישהו חייב לקבל רשות למעשה מותר, שנעשה בצורה מותרת, ובמיוחד לא לפני עשית המעשה. ההלכה כן מחייבת, במצב מסוים מישהו לקבל הסכם ממי שהמעשה יכול לפגוע בו. אבל הסכם כזה הוא מבוסס על כבוד הזולת וכל אחד יכול להבין שהוא הגון, כמו שבונים חומה בין שתי חצרות וכדומה. (אבל לבנות חומה בתוך חצר שלו בלבד, לא צריכים שום הסכמה).
אבל היום, בכל חברה מערבית, אי אפשר לחיות בלי לקבל (בדרך כלל בתשלום) רשות מוקדמת מאיזה סמכות (ובדרך כלל מכמה סמכויות לכל מעשה). זה לא מוגזם. לפרנס צריך רשיון עסק, או לפחות מספר זהות למס. ותלוי איך רוצים לפרנס, יכול להיות שצריכים רשות או רשיון מכמה סמכויות, רשות, משרד ממשלתי או שכה - כל אחד מהם עם הכללים השונים שלו.
צריכים רשות מהסמכויות לחנך את הילדים, לבנות בחצר, או לנסוע ברכב (אפילו בשטח הפרטי).
מישהו פעם שאל למה חייבים לקבל רשיון לנהוג, או יותר חשוב, רשות להיות בעל רכב? הרשיון לא מונע תנועת דרכים, ולא מונע שום פעולות פלילית, אלא רק הופך פעולה שלא עשויה ברשות גוף ממשלתי להיות פלילית ולא משנה אם היא פעולה מסוכנת או לא, אם היא גורמת נזק או לא. רוב האנשים יענו שואדי רשיון נהיגה ורשיון אחזקת רכב הם החרכים היום לחברה המודרנית. ואולי זה נכון, אבל נראה לי שהתשובה באה בגלל שהתרגלנו למוסג כזה והיא לא באה מתוך בדיקת העניין.
יש דרך יותר טובה. צריך לנהל ממשל כמו כל מערכת אחרת, כמו עסק או ארגון שצריך להיות יעיל.
בחברה כמו בחיים הדרך הטובה ביותר היא הדרך הפשוטה.
אין צורך ממש לשלטון הפקידים שמטריד את החברה שלנו. ובמיוחד כאשר כל העצה לשיפור היא להוסיף עוד כללים וחוקים. הזמן הגיע להתחיל מחדש. אפשר להתחיל בכלל אחד: אל תעשה נזק. ומי שעובר על הכלל ההוא, בשוגג או במזיד, חייב לשלם על הנזק על פי החלטת בית הדין.
חוץ מזה במקום שאין נזק, אז אפשר להבין שאין עברה.
Some of my best friends are lawyers. I even have a friend who became a lawyer in order to help people victimized by the system, which I think is admirable.
I also like word processors. I’ve had some form of a word processor since I was thirteen. As a writer, I don’t know what I’d do without them.
But the two combined, lawyers and word processors, have brought a plague on mankind.
I’m not overstating things. Let me explain.
Let’s start with the seemingly more innocuous of the two. Before the word processor, contracts used to average about a page in length. When a contract had to be retyped from start to finish just to add a few phrases or an addendum, everyone relied on his fellow to be reasonable. Contracts were letters of understanding that stated the principles of an agreement that both parties were expected, and intended to keep in good faith. Eventually, the word processor came along and, since contracts could be changed, added to, and adapted more easily, people started including every possible detail they could think of into their contracts. Contracts then became more about what was explicitly stated, and, sometimes even more, what was omitted. In many cases contract law turned into a game of finding a way to violate an agreement, or mislead one’s fellow, while remaining true to the letter of the contract, if not its spirit. Good faith and reasonableness were both thrown out the window.
And, it’s not only with contracts. Today, proposed laws are so long that no one is too surprised at the fact that lawmakers don’t read them in their entirety, if at all. How are simple citizens supposed to follow laws and statues that are too complex for the those that establish them to understand?
Which brings us to the next part: Lawyers, and in particular, lawyers as politicians.
It’s only natural that lawyers would gravitate to the field of politics. Someone who has an affinity for the intricacies of law would be expected to have an interest in its legislation. Yet, lawyers main role and function is to help their clients either exploit the law or to salvage as much of their clients interests as possible from it. In other words, a lawyer is interested, one way or another, in defeating the law.
It seems to me that the best legislator would be someone interested in justice, not law. Laws and government are a necessity in establishing a just and equitable, functioning society. But a public burdened under the weight of overly complicated, contradictory, redundant, superfluous, and excessive rules is as much a victim as citizens living under a tyranny.
We live in a society where laws and statues have been rendered virtually meaningless. Their excessiveness have made their application arbitrary, their fulfillment onerous, and their reality oppressive.
Ask any cop: You can get twenty citations just from pulling out of your driveway in the morning and running to the corner store, without endangering yourself, your neighbor or your community. (one absurd example is that it is illegal to back out of your driveway, but it is equally illegal to back into your driveway). Not that a reasonable police officer would stop you for such inconsequential violations, but he could, which makes every citizen the subject to the whim and arbitrary enforcement of trivial rules.
We live in a world where the absurd has become customary. It is a habit we need to learn how to break.
There is a simple solution: simplify.
I am not an anarchist, but it is clear to me that the system as it stands, the monstrous and ever-growing bureaucracy poses at least as large a danger as complete lawlessness.
Our sages teach that without government, even bad government, citizens would eat each other alive. Yet, in the bureaucratic, regulatory world we have created, that is exactly what is happening. Only, in our world, the digestion of the citizens is a slower, and possibly more painful process.
In fact the excess of rules and regulations each citizen encounters on daily basis has, in fact, bred a deep and profound contempt for law and lawfulness within our society (Nobody worries about driving the speed, but rather how fast one can drive without getting stopped). It’s no longer about being a law abiding citizen, but about not getting caught.
Despite what one might think, the Torah system of justice is a fairly simple one. In fact, the idea of lawyers contradicts a basic concept of the system: that it is meant to be fair, that it’s result is meant to approximate to the best that it is able, truth and establish justice, and, G-d Willing, righteousness.
The halakhic system is suppose to be simple, its rules understandable and realistically achievable by any reasonable person.
(That today’s halakhic courts allow, and some would argue require, the role of a quasi lawyer called a To’en Rabbani, would suggest that the halakhic system or at least its courts have strayed very far from their established principles.)
In the realm of torts, the formula is simple: the responsible party pays compensation for any real and reasonable damages that are caused. And, in principle, this same formula applies to nearly all other aspects of communal life. For instance, what a person is able to do with his person and property is generally only restricted if and when it caused reasonable and real damages to his neighbor.
One needn’t receive prior permission from any authority for any of the basic activities of life. In fact, I can’t think of one place, within Torah where an individual must receive permission for any permitted activity performed in a permitted manner. Though, the Halakhah mandates, under certain conditions, an individual receive consent from others whom would be directly affected by such activity, such consent would be considered a reasonable expectation by nearly anyone, such as building a wall on the property line between two homes. (However, a wall built within one’s own property needn’t receive consent from the neighbor).
Yet, today, in nearly any western society, one cannot exist with out receiving (and usually paying for) prior permission. This is not an exaggeration. To earn a living one needs a business license or vender’s license, or at the very least, a Tax I.D. And, depending upon the way one wants to earn a living one might need permission, licensing and registration from a half a dozen regulatory agencies, commissions and bureaus.
One needs permission to educate one’s children (as opposed to the state doing it), build on one’s own property, or to drive one’s own motorized vehicle (even on one’s own private property).
Has anyone ever bothered to ask why it is necessary to receive licensing to operate or more importantly, to own a car? Licensing doesn’t prevent accidents nor any other criminal activity, it only criminalizes activity when that activity is not done with the prior permission of a governing body, whether the activity was dangerous or not, whether it caused damage or not. Most people will automatically answer that a license and registration are absolutely necessary for a modern society. It might be true, but it seems to me, that such response is generally based on our conditioning, and not on a considered examination of the issue.
There is a better way. Governance should be handled like any other system, like a business or an organization, which needs to be efficient.
In society, as in life, the best method is to keep it simple (We all remember the K.I.S.S. method, right?).
There is little need for the complex bureaucracy that plague society. Especially when every proposal for improvement is to add more regulation, more laws. It’s time to do away with all of them, and start over. We can begin with one general principle: do no damage, and the corollary to this rule is: if damage is done, either intentional, or through negligence, the responsible party has to pay compensation according to the decision of a qualified court . That’s it. It’s that simple.
Other than that, we can assume where there is no harm, there is no foul.
