(The English Version Follows the Hebrew)
בדור אחרון, רבי נחמן, הגאון מווילנה, הבן איש חי, החיד"א, ועוד רבנים גדולים דיברו על התיקון של יסוד בכל מיני צורות. זאת הדרגה של צדק. זה התיקון של הגלות, שנעשה בחוץ לארץ ישראל.[1] התיקון ההוא מרוכז על טיהור והרמה וגאולה של היחיד, וגם הכנת גאולת הלאומית, שכולל יציאת הגלות הגשמית ועלית לארץ ישראל של היחיד.
זאת גאולת משיח בן יוסף.[2] יש כמה גילוים של הבחינה הזאת, בגלל יש כמה וכמה קהילות בישראל בגלות, ויש צורך לגלות את הגילוי הזה לפי הבחינה של כל קהילה. כאשר יוסף היה המנהיג (הגלות) של בני ישראל, כולנו היינו במקום אחד, מצריים. היום הגלות שלנו, היא גם פיזור ופירוד, לא רק באופן גשמי אלא גם בשיטה ובגישה לתורה.
אבל, הגאולה הזאת היא לא סוף התהליך. כמו רבי נחמן בעצמו אמר על תורתו, שהיא (רק) עד ביאת המשיח, והכוונה היא משיח בן דוד. התיקון של משיח בן דוד בדרגה של מלכות. מלכות כוללת את יסוד, ומגדירה, מטהרת, ומרימה גם את היחיד וגם תפקידו בתוך הכלל החי (האורגני) והשלם של העם. זאת דרגה של משפט.
משפט הוא ביטוי מסובך שלא מבוטה ומובן נכון בעברית המודרני. הוא קשור להנחת דברים במקום ובסדר הנכון (גם בדקדוק: לשים מילים (דברים) בסדר הנכון הוא לעשות משפט). וזאת למה מגדרים אותו כצדק או כדין, אבל באמת הוא לא כשניהם. אלא, התפקיד הנכון לשופט או למלך שעושה משפט הוא לסדר יחידים לפי המהות המיוחד, התפקיד המיוחד, והמצב המיוחד של כל אחד. לגבי נזקים, לדוגמה, הוא לקבוע אחריות וחבות. במשפט פלילי, הוא קשור לגילוי התפקיד של היחיד במעשה ורמת אשמתו. בחברה או בקהילה, לעשות משפט הוא לגלות, להגדיר, ולעזור ליחיד להשלים תפקידו ביחס לעצמו, לאחרים ולקודש ברוך הוא. לעשות משפט, היא להביא את היחיד לשלמותו גם לעצמו וגם כחלק חיוני לשלמות העם והעולם ככלל. זה יסודות שלום, ביטוי שמדברים של סיום שלימות של הכל, בכל, מכל. זה למה אחד מהשמות השם הוא שלום, שהוא בעצם השלמות האמיתי.
The Tiqun of Malkhuth (Kingship): Establishing Justice
Ribbi Nachman, the Gaon of Vilna, the Ben Ish Hai, the Hida, and many other great rabbis have talked about the tiqun (reparation) of the spiritual level of Yesod (Foundation) in the last generation, in one form or another. This is the level of Tsedeq (righteousness). This is the tiqun of the Galut (exile), which takes place outside the Land of Israel.[3] This tiqun focuses on the purification of an individual’s spiritual elevation and redemption, as well as preparation for the national redemption, including removing oneself from the physical exile and returning to the Land of Israel.
This is the redemption of MashiaH ben Yosef (the Joseph Messiah)[4]. This is an aspect of Yosef (Joseph) in Mitsrayim (Egypt). The reason that there are many different manifestations of this consciousness is so that the consciousness can be realized by each of the various communities of Israel. When Yosef was the (galut/exile) leader of the Children of Israel, we were all in one place, Egypt. Later, Bavel (Babylon) came to symbolize the totality of the exile. Yet, today, our exile is also a dispersion (Diaspora), with a plethora of communities scattered not only physically, but in their relationship and approach to Torah (Livak, Chasidim, Sephardim, Ashkenazim, Yemenite, Edut Mizrach, etc.).
However, this is not the end of the process. Ribbi Nachman, himself, states it most succinctly: His Torah (the teachings of Ribbi Nachman) will burn until the coming of the MashiaH, meaning the MashiaH ben Dawid (The Davidic Messiah). The tiqun of MashiaH ben Dawid consciousness is the spiritual level of Malkhuth (Kingship). While incorporating the level(s) of Yesod, Malkhut goes a step further, defining, purifying and elevating both the individual and his place/role within the organic whole of the nation. This is the level of Mishpat (justice/cause/manner).
Mishpat is a very difficult term. It relates to things being put in their proper place and in the proper order. This is why it is defined as justice, for the proper role of a judge or a king who executes mishpat is to order individuals according to their role or place. In a case of damages, for instance, this relates to assigning liability. In a criminal proceeding, it relates to discovering the role an individual played, and his culpability. In the case of society, this relates to discovering, defining and helping the individual to fulfill his particular role, in relationship to other individuals, to himself and to HaShem. It is about the full realization of the individual within, and as part of the realization of the organic whole of the nation, as well as that realization of the nation in organic whole of humanity. This is the true establishment of Shalom, a term which really means completion, total realization, on all the varying aspects and levels. This is why it is one of the names of HaShem, the very essence of total realization.[1] אף על פי שהוא יכול להיות בתוך הגבולות של ארץ ישראל, הוא בחינה של גלות, ובמיוחד גלות מסמכות יהודי בארץ.
[2] כאשר אני מדבר על משיח, אני משתמש אותו כביטוי גם לבחינת הרוחנית שהאיש (אנשים) מציג ומוסר.
[3] Though it can take place within the physical borders of Israel, it is still an aspect of exile from the land, in particular the land under sovereign Jewish rule.
[4] When referring to MashiaH (both ben Yosef and ben Dawid), I am using the term to refer a level of spiritual consciousness, not only refer the individual(s) who both represent this consciousness and/or deliver its message.