Election fever is in the air. Many people will offer sage advice as to why it's important to vote for a particular party, and even more so, why it is incumbent upon a person to vote in general. However, most elections in Israel find upwards of thirty percent who choose not to participate. Most have difficulty articulating their position. And to be sure, some may have fallen victim to laziness or apathy, but I suspect there are others out there, like me, who actively and decisively choose not to participate in the charade that is called national elections. Here are some of my reasons:
1.
No one running represents me.
Everyone – every single one – of the people elected to the
Knesset has an obligation first and foremost to those that put him
into his office. And that is the party, and not the voters.
The voters are a means, a tool, that all parties use in order to get
as large a representation as possible of their party into the
Knesset. This is even institutionalized in Knesset policy through a
mechanism known as party discipline. Knesset members are not
answerable to the voters, to the citizens of Israel, but to the Party
Bureaucracy. It is true that the party, as a mechanism, must have
some regard for the voters, and their wishes, but that regard is only
a means, a vehicle for getting into office. No one is answerable to
the voters; no one has personal accountability. This is the exact
opposite of true representation, wherein a represent is not only
honor bound to represent his constituents, but will be held
accountable, personally for his loyalty and adherence to his mandate. In Torah, a
ShaliaH, a representative, stands in the place of the one who
appoints him, and if he veers from his mandate his actions are null
and void.
2.
The State of Israel doesn't
represent Israel. That is, it doesn't represent
the people of Israel - the Jewish people, nor does it claim to. Those
that formed and those that now run the corporate entity called the
State of Israel declare quite forcefully, that they represent all the
citizens of the corporate state. It neither claims nor aspires to
any allegiance to anything Jewish other than a nod to "Jewish
values," a very amorphous and ambiguous phrase which has been twisted
to mean anything the speaker deems important, even to represent the
very opposite of Torah values and principles.
3.
The Government of Israel doesn't
represent the State of Israel. Further with all the
conventions it has signed, and agreements it's made, the State of
Israel's first commitment is not even to the benefit and welfare of
its citizens. but sacrifices its welfare in favor of these
international conventions.
4.
The concept of political parties
is antithetical to Torah. The very name, in Hebrew,
מפלגה, comes from the
root פלג, meaning to
divide. Unity can not come out of division (it also can't come from
uniformity, but that's the subject of another essay). There is a
verse in D'varim (Deuteronomy) 14:1, which states, “You are the
children of HaShem, your G-d, you shall not Titgodadu.” The
simple meaning of that phrase is a prohibition against gashing
oneself, particularly in response to the death of a loved ones.
However, our sages (Bavli Mesekhet Yoma 13) tell us that there is
another meaning, that we should not make ourselves “agudoth
agudoth,” that is we should not divide ourselves into factions
and sects. The nature of the current political system is to make
factions, each faction vying for power. However, the Torah model is
that people of many different backgrounds and paths will come
together in one “bunch” to find points of consensus and
compromise. This is the model of the Sanhedrin, the Great Court,
where the sages, representing their various constituencies mold a
policy based on truth, compromise and shared goals.
5.
The outcome doesn't determine
policy. Time and time again, the Israeli electorate
has selected a party, and in particular the head of that party based
on promises, only to be subsequently betrayed by the person placed in
office, who enact policies in complete contradiction to the promises
that got him elected. A politician has two agendas. The first is
to get in to power, and the second is to stay in power, and they will
use any means necessary, most especially trampling, repeatedly, on
the good will of the voting population. As a case in point, it has
only been the right, those that promise to never surrender territory
and uproot its citizens that have done so. In other words, it
doesn't really make any difference who one votes for, or not, for the
policy is determined outside the parameters of the campaign promises,
or the will of the voters.
6.
Real power is concentrated in
the hands of the judicial elite. Israel, in practice,
is run by a powerful oligarchy. Most, though not all of the power is
focused in the un-elected and nepotistic court system. Anyone living
in Israel for more than a day, will soon come to realize that the
true policy brokers and decision makers are the court judges and
their minions of legal foot soldiers. None of these offices are
chosen by the people, but rather are self -appointed from within the
court system, thus only like minded individuals will be able to rise
in the ranks of the court system. The court, which sees itself as a
protector of democracy, is its greatest violator. It is an
oligarchy of massive proportions. Yet, even the legislator can not
touch or even question the sanctity of the court, without severe
negative repercussions. Therefore, participating in an Israeli
election, is akin to the participation in a parliamentary election
under any other dictatorship. Its purpose is to dress the system in
a veneer of democracy, while reserving the real power and control to
those that do not have to answer to the people's will.
7.
Participation implies consent.
By participating in the election, one has implicitly agreed to the
system and its rules. This is true both in a legal and a moral sense.
It seems more than a little hypocritical to participate in a
selection process and only cry foul, when one's choice isn't chosen.
Alternatively, by denying the system's legitimacy, while one may not
have any direct influence on policy (an influence that, as
demonstrated, is questionable in the first place), one's
dissatisfaction is duly noted. The power brokers and players are
acutely aware that their legitimacy is dependent upon the
participation of the masses in the political process. This is why
there is such a push to encourage participation, even from sectors
whose political aspirations are contrary to the general policy.
Contrary to current wisdom, in truth, the only wasted vote, is the
one cast.
8.
No party has articulated a
vision for the future, or a paradigm for the present with which I can
identify. While there are some that have
mentioned items with which I might agree, the “visions” of
Israel's political parties tend to fall into two basic categories,
regardless of the “left” or “right,” orientation or spin.
There are those parties that generally see the current paradigm as
good and correct. They accept and appreciate the current system in
general, and use all of of their resources to protect it, albeit
their efforts to orient it towards their other parochial interests
and goals. We see this clearly in the larger parties, whose
principle platform recently has been to stabilize the system even
more in favor of larger blocks of power. Labor, Likud, as well as
the so-called Centrist parties all share this vision.
There
are other parties who do not accept nor appreciate the current system
and hope for a different paradigm. However, not only do they feel
powerless to try and replace the system with a better paradigm, they
do not feel that it is their role to do so. Rather, they relegate
that change, and those who would change it, to a future mystical
time, beyond their control. Therefore, they focus their efforts in
making sure the system feeds their parochial interests without
inflicting too much damage to the community at large. This is as
true of Hadash and Meretz as it is of UTJ and Shas.
10.
Any party I vote for will
choose an unfit Prime Minister.
Further, all the parties that I might be inclined to vote for, will,
when push comes to shove, recommend someone who I do not choose to be
my Prime Minister. Therefore they will not and do not, represent me.
11.
Even the so-called “extremist
parties” are part of the problem, not the solution.
Many have suggested that Otzma is a party that does represent my
interests, that it wants to build a Torah society, but that's clearly
not its focus. It's declared goal is the removal of hostile Arabs
from the borders of Israel. Otzma Yehudit has taken a means and
turned it into a principle. By making the removal of (certain) Arabs
from Israel the focus of their campaign they have lost all sense of a
goal. It might be that a means of achieving a viable Jewish nation
state might involved the removal of enemy agents from within its
borders (it might also not be the best means available), but to turn
that into the goal itself is nothing short of wrong. Worse, it may
even be a desecration of HaShem's great Name, for it turns the Torah
into an agent of hatred. If my goal is a Torah oriented Jewish
nation then I shouldn't even have to mention the removal of Arabs.
Those Arabs that find it difficult to cope in such an atmosphere will
leave, and those that can fit into such a framework will become loyal
“ger toshav.” A political platform should be a vision of
construction, not destruction. It should set goals for the
fulfillment of that vision, not focus almost entirely about the
uprooting of others' visions.
In
fact, I would argue, that the Arabs population is not greatest
challenge facing the People of Israel today. They are only a
reminder of our own failings as a nations to do what is right and
necessary for the sake of our own future. The Arabs aren't the
problem; we are.
12.
My participation in elections is
conditioned on three things: real direct and accountable
representation, local authority and power, and the building of a
Torah oriented community.
For me to participate, a party would have to declare that it has no
interest in participating in the system as it stands, but comes to
uproot it, and replace it with a national constitutional convention,
wherein the nation, through direct representation (not parties) would
send delegates to create a constitution, based in Torah values, local
control and authority for most aspects of public life (save national
defense and foreign relations), and that a covenant be made based on
a Jewish national consensus.
******************
"
"קדחת
הבחירות"
באוויר.
אנשים
רבים יגידו
מדוע
כדאי
וחשוב להצביע למפלגה מסוימת,
ואף
יותר מזה,
מדוע
חובה עליך להצביע באופן כללי.
עם
זאת,
ברוב
הבחירות בישראל ימצאו יותר משלושים אחוז
מהאוכלוסיה
שבוחרים שלא
להשתתף.
הרוב
מתקשים לבטא את עמדתם.
ואף
על פי שיש כאלה
שנפלו
קורבן לעצלות או אדישות,
נראה
לי שיש
אחרים כמוני,
שבאופן
פעיל ובנחישות בוחרים
שלא
להשתתף בהצגה שנקראת "הבחירות".
והנה
כמה מהסיבות שלי:
1.
אין
אף אחד שמייצג אותי.
לאנשים
שנבחרו לכנסת יש התחייבות
בראש ובראשונה לאלה שהכניסו
אותם
למשרדם
-
כולם
-
כל
אחד ואחד תחת העול
הזה.
והאמת
היא שמי
שהכניס
אותם
לתפקיד היא המפלגה,
ולא
הבוחרים.
הבוחרים
הם אמצעים,
כלים,
שכל
המפלגות משתמשים בהם
על מנת
לקבל נציגות גדולה
יותר ככל האפשר של המפלגה בכנסת.
הרעיון
הזה
ממוסד במדיניות הכנסת באמצעות מנגנון
הידוע שנקרא "משמעת
מפלגתית."
חברי
הכנסת אינם כפופים לבוחרים,
לאזרחי
ישראל,
אלא
לבירוקרטיה מפלגתית.
נכון
שהמפלגה,
כמנגנון,
חייבת
להיות פתוחה ואוהדת לרצון הבוחרים,
אבל
רק כאמצעי,
ככלי
לקבלת "המנדטים."
אף
אחד לא כפוף לבוחרים;
ואין
לאף אחד חובת
דיווח אישית
כלפי האזרחים.
זהו
ההפך מייצוג
אמיתי ,
שבו
נציג
מחויב לייצג את בוחריו,
לא
רק על פי הנכון ועל
פי המוסר,
אלא
שהוא גם
יצטרך
לתת את הדין,
באופן
אישי,
על
נאמנותו למנדט שלו.
בתורה,
הנציג
הוא שליח,
שעומד
במקום מי שמינה
אותו,
ואם
הוא סוטה מהמנדט
שלו,
אזי
מעשיו בטלים ומבוטלים.
2.
מדינת
ישראל אינה מייצגת את ישראל.
כלומר,
היא
לא
מייצגת את עם ישראל,
את
העם
היהודי,
והיא
גם אינה
טוענת לכך.
אלא,
שכל
אחד שמוביל את הגוף שנקרא "מדינת
ישראל"
מיום
יצירתה
ועד
היום
הזה,
כולם
מכריזים בכל כוחם,
שהם
מייצגים את כל אזרחי המדינה,
היהודי,
הלא
יהודי והאנטי יהודי.
המדינה
לא טוענת
ולא שואפת למחויבות
לשום
דבר יהודי מלבד הנהון ל"ערכים
יהודים,"
ביטוי
עמוס,
חסר
ערך ומשמעות,
שכל
אחד מעוות
אותו והופך אותו כדי
לומר כל
דבר שברצונו.
אפילו
משתמשים
בו כדי
לחזק את ההפך הגמור מעקרונות ערכי התורה.
3.
ממשלת
ישראל אינה מייצגת את מדינת ישראל.
בהמשך,
עם
כל ההסכמים שהיא
חתמה עליהם,
והבריתות
שהיא כרתה,
מדינת
ישראל תהא
מחויבת בראש
ובראשונה
לא לטובתם
ולרווחתם
של אזרחיה,
אלא,
היא
מקריבה את רווחתו וטובתו
של האזרח על מזבח האמנות
הבינלאומיות שלה.
4.
הרעיון
של מפלגות פוליטיות מנוגד לתורה.
עצם
השם,
בעברית,
"מפלגה,"
שרשו
הוא פילוג,
כלומר
לחלק.
אין
אפשרות
שאחדות,
בכל
צורה
שהיא,
יכולה
לבוא מפירוד (היא
גם לא יכולה
לבוא מאחידות,
אבל
זהו
נושא אחר).
יש
פסוק בדברים יד:א
(בָּנִ֣ים
אַתֶּ֔ם לַֽיהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם לֹ֣א
תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ
קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵֽינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת:)
לפי
הפשט,
הפסוק
אוסר עלינו
לשרוט
את הגוף,
במיוחד
על המתים.
עם
זאת,
חז"ל
(בבלי,
יומא
יג)
אומרים
שיש עוד משמעות לפסוק,
שאסור
לנו להעשות
"אגודות
אגודות,"
כלומר
אסור לנו להתפלג
לסיעות ולכיתות.
התהליך
של המערכת
הפוליטית הנוכחית הוא
לעשות סיעות וכתות,
וכל
אחד מתחרה לכוח.
אבל
זאת
איננה דרך
התורה.
אלא,
אנשים
מרקעים ומכיוונים
שונים יתקבצו
ביחד
ב"אגודה"
אחת
למצוא נקודות מוסכמות,
ולפשר
לטובת כולם.
זהו
המודל של הסנהדרין,
בית
הדין הגדול,
שבו
החכמים,
מייצגים
אנשים שונים,
כדי
לעצב
מדיניות המבוססת על אמת,
על
פשרה
ובמיוחד על מטרות משותפות.
5.
התוצאה
לא תקבע את המדיניות.
שוב
ושוב,
ציבור
הבוחרים הישראליים בחרו במפלגה,
ובפרט
את הראש
של אותה
המפלגה
על סמך הבטחות שלו,
רק
כדי
לראות
שמיד לאחר
הבחירות אותו האיש בגד בהם ברגע
שהוא נכנס לתפקידו.
אחרי
שהוא
נכנס למשרד,
הוא
מחוקק
מדיניות בניגוד להבטחות שהובילו
אותו להיות הנבחר .
באופן
עקרוני
לכל
פוליטיקאי
יש שתי
אג'נדות.
הראשונה,
שהוא
יקבל את השלטון,
והשניה
שהוא ישאר בשלטון.
כל
פוליטיקאי ישתמש בכל האמצעים
הדרושים,
כדי
לממש
את האג'נדות
שלו.
ובמיוחד
לדרוך,
שוב
ושוב,
על
הרצון
הטוב של אוכלוסיית הבוחרים.
כדוגמה
לכך,
רק
אלה שמבטיחים שהם לא ימסרו
שטחים
ולא
יעקרו
את
האזרחים,
הם
אלה שעשו
כך.
במילים
אחרות,
לא
ממש משנה למי כל
אחד
מצביע,
או
לא מצביע,
כלל.
המדיניות
נקבעת
מחוץ לטווח
ההבטחות
של הבחירות
ורחוק
מרצון הבוחרים.
6.
הכוח
האמיתי מרוכז בידי
האליטה
המשפטית.
מדינת
ישראל,
בפועל,
מנוהלת
על ידי אוליגרכיה חזקה.
רוב,
אם
כי לא
כל הכח,
ממוקד
במערכת בתי המשפט,
מערכת
שלא
עומדת
לבחירות ומופעלת
באמצעות נפוטיזם ופרוטקציה.
כל
מי שחי
בישראל יותר מיומיים
יבין
שמנהלי
המדיניות ומקבלי
ההחלטות
האמיתיים
הם שופטי בית המשפט ואנשיהם המשפטנים.
אף
אחד ממשרדים אלה אינו
נבחר על
ידי העם,
אלא
הם ממנים
את עצמם
מתוך מערכת בתי המשפט.
וכך
רק אנשים בעלי
אותה
השקפת עולם יכולים
לעלות בסולם מערכת בתי המשפט.
בית
המשפט,
שרואה
את עצמו כמגן הדמוקרטיה,
הוא
אויבה
הגדול ביותר.
זוהי
אוליגרכיה
חזקה
ביותר.
ובכל
זאת,
אפילו
המחוקק לא יכול לגעת בה
או אפילו
להטיל
ספק בקדושתו של בית המשפט,
ללא
השלכות שליליות חמורות.
לכן,
השתתפות
בבחירות בישראל,
דומה
להשתתפות בבחירות לפרלמנט בכל שלטון עריץ
אחר.
המטרה
היא להלביש
את המערכת
במעטה של דמוקרטיה,
תוך
שמירת הכח האמיתי
והשליטה
לאלה שאין להם ענין
להענות
לרצונו של העם.
7.
השתתפות
כהסכמה.
על
ידי השתתפות בבחירות,
בעצם
כל אחד
מסכים במשתמע למערכת ולכללים
שלה.
כן
הדבר במובן
המשפטי
והמוסרי.
זה
נראה
יותר מצבוע להשתתף בתהליך בחירות
ולפסול
אותו
כאשר מושא
בחירתו
לא נבחר.
לחלופין,
על
ידי שלילת הסמכות (הלגיטימיות)
של
המערכת דרך אי השתתפות,
חוסר
שביעות רצונו של אותו אחד כן יצוין כדין.
ואף
על פי שאין
לא אפשרות להשפעה
ישירה על המדיניות (השפעה
של מי שמצביע,
כפי
שהודגם,
מוטלת
בספק מלכתחילה),
קולו
נשמע.
בעלי
הכח והשחקנים מודעים היטב לעובדה
שהלגיטימיות
שלהם תלויה בהשתתפות של ההמונים בתהליך
המדיני.
זאת
הסיבה מדוע יש דחיפות לעידוד ההשתתפות,
אפילו
ממגזרים
ששאיפותיהם
הפוליטיות
מנוגדות למדיניות הכללית.
בניגוד
להבנה הרווחת,
למען
אמת,
ההצבעה
המבוזבזת בלבד,
היא
הקול שהצביע.
8.
אין
מפלגה עם
חזון
לעתיד,
או
תוכנית להווה,
שאני
יכול להזדהות אתם.
אמנם,
יש
כמה מפלגות שהזכירו
פריטים שבהם אני מסכים,
"החזון"
של
המפלגות הפוליטיות בישראל נוטה
ליפול לאחת
משתי
קטגוריות בסיסיות,
ללא
קשר לנטייה או ספין ל"ימין,"
או
"
שמאל."
יש
מפלגות שבדרך כלל רואים את הפרדיגמה
הנוכחית כטובה ונכונה.
הם
מקבלים
ומעריכים
את המערכת הנוכחית באופן כללי,
ומשתמשים
בכל האמצעים שלהם כדי להגן עליה,
ועם
זאת לכוון אותה למימוש
האינטרסים והמטרות
הקרתניים שלהם.
רואים
את זה בבירור עם המפלגות הגדולות,
שעיקרון
פלטפורמה לאחרונה היה לייצב את המערכת
עוד יותר לטובת הגופים והגושים
הגדולים של הכוח.
עבודה,
ליכוד,
וכמו
כן המפלגות
שנקראות
ה"מרכז",
כולם
משתפים בחזון הזה.
ויש
מפלגות אחרות שאינן
מקבלות ולא מעריכות את המערכת הנוכחית
ומקוות לפרדיגמה אחרת.
עם
זאת,
אין
להם לא
כוונה
ולא רצון לשנות
את המערכת לפרדיגמה טובה יותר.
הם
לא רואים בזה
את
תפקידם.
במקום
זה,
הם
מעבירים את התפקיד והשינוי הזה לישות
ולזמן
מיסטי שנמצא
בעתיד
ומעבר
לשליטתם.
לכן,
הם
ממקדים
את
מאמציהם בלוודא שהמערכת מזינה את
האינטרסים
הצרים שלהם,
ללא
גרימת נזק רב מדי לקהילה בכללותה.
זה
נכון לגבי
חד"ש
ומרץ כפי שהוא שזה
נכון
ליהדות התורה ולש"ס.
10.
כל
המפלגות
יבחרו
ראש ממשלה שאינו
ראוי.
המשימה
הראשונה לכל המפלגות היא להמליץ לנשיא
את מי
הם רוצים למנות
כראש
הממשלה.
והם
ימליצו על
מישהו
שאיני רוצה בו,
ויתר
על כן
שאינו
ראוי להיות ראש על פי הלכה.
לכן
המפלגות לא
מייצגות
אותי ולא את
רצון
הרבה מהבוחרים.
11.
אפילו
"המפלגות
הקיצוניות"
כביכול
הן
חלק
מהבעיה,
ולא
מהפתרון.
הרבה
אמרו לי שמפלגת עוצמה יהודית מייצגת את
האינטרסים שלי,
שהיא
רוצה לבנות חברה
תורנית,
אבל
לצערי,
ברור
לי שזה לא המיקוד שלה.
המטרה
המוצהרת שלה היא לסלק את הערבים העוינים
מגבולות ישראל.
עוצמה
יהודית לקחה
אמצעי והפכה
אותו לעיקרון.
על
ידי ביצוע סילוק הערבים (מסוימים)
מישראל
למוקד של מסע הפרסום שלהם הם איבדו כל
תחושה של מטרה.
יכול
להיות שזהו
אמצעי טוב להשגת מדינת לאום יהודית
בת-קיימא.
(אבל
גם יכול
להיות שיש אמצעים טובים יותר).
אבל,
להפוך
את זה למטרה עצמה הוא לא נכון ולא צודק.
ועוד
יותר גרוע,
יכול
להיות שזה יגרום חילול שמו הגדול של
הקב"ה,
כי
הופכים
את התורה
לסוכן של שנאה.
אם
המטרה שלי היא העם יהודי על פי תורה,
אזי
איני צריך להזכיר את הסרתם של הערבים.
ערבים
שמתקשים להתמודד באווירה כזאת יעזבו,
ואלה
שיכולים להתאים למסגרת כזו יהפכו
להיות "גר
תושב"
נאמן.
מצע
מדיני צריך להיות חזון של בנייה,
לא
של הרס.
הוא
צריך
להגדיר מטרות להגשמת החזון
הזה,
ולא
להתמקד,
כמעט
לחלוטין,
על
עקירת החזון
של אחרים.
למעשה,
הייתי
טוען,
שהאוכלוסייה
הערבית היא
לא הבעיה
הגדולה
ביותר של
עם ישראל
היום.
הם
רק תזכורת לכישלונות שלנו כאומה,
לעשות
את הנכון,
הצודק
והכרחי למען העתיד שלנו.
הערבים
אינם הבעיה;
הבעיה
היא אנחנו.
12.
השתתפותי
בבחירות מותנית בשלושה דברים:
ייצוג
אמיתי ישיר ומחייב,
סמכות
וכוח מקומיים,
ובניית
קהילה
תורנית.
כדי
שאני אשתתף,
המפלגה
תצטרך להצהיר כי אין לה עניין בהשתתפות
במערכת כפי שהיא,
אלא
היא
מגיעה
כדי לעקור אותה,
ולהחליפה
בכנס ארצי חוקתי,
שבו
האומה,
באמצעות
ייצוג ישיר (לא
מפלגות)
תשלח
נציגים כדי ליצור חוקה,
שמבוססת
על התורה.
שליטה
וסמכות מקומית לרוב החיים
הציבוריים
(ובפרט
הביטחון
הלאומי,
ויחסי
חוץ),
וכי
תעשה
ברית
בעם על בסיס של
הסכמה
לאומית יהודית.