שיעור
ב-כ"ג
שבט תשע"ה
להזכרת נפתרה נשמתה של אימי,
לאה מירים בת
פנינה ע"ה
השנה
שנת שמיטה,לכן
חשבתי לחבר את הרעיון של שביעית לנושא
חינוך.
ידוע שיש איסור
מן התורה להשחית אילן פרי.
ובכלל זה כתב
הרמב"ם
(פ”ו
מהל'
מלכים)
“ולא אילן בלבד
אלא כל המשבר כלים וקרע בגדים,
וההורס בנין,
וסותם מעיין,
ומאבד מאכלות
דרך השחטה עובר בלא תשחית.”
ומשמע שכל אלה
גם איסור מן התורה.
עכשיו
לצאת לענין אחר.
כתוב
בםפר משלי (כב:ו),
“חנוך לנער על
פי דרכו,
גם כי יזקין לא
יסור ממנה.”
פשט הדברים
שיש להתחשב באופיו ובטבעיו המיוחדים של
הילד כאשר מחנכים אותו.
כלומר,
לא לקבוע לו
"תיבה;"
לא לנסות להתים
אותו למסגרת חיצונית.
שכל חינוך חייב
להיות ממוקד על הפרט,
ולא על הכלל.
ויש ללמוד מכלל
זה על חשבות של גודל הכיתה וכדומה.
אבל
גם בחינוך ביתי יש לזהיר שלא לנסות ללמד
כל ילד כמו אחיו.
ויש לנו דוגמה
נפלה בזה בתורה בסיפור של יעקב ועשיו,
תואמים שונים
לחלוטין זה מזה.
וכן פירש הרש"ר
הירש,
ז"ל,במקומו,
עין שם.
וכן
הגר"א,ז"ל,
מסביר את הפסוק
במשלי,
"והאיל ויש
דברים שאדש אינו יכול כמעט לשנותם,
כמו שאמרו חז"ל
(שבת
קנו.)
הנולד במזל צדק
יהא צדקן,
והנולד במזל
מאדים,
יהא "גבר
אשיד דמא,”
כלומר ישפוך
דמים.
לכן,
יש להתחשב בטבע
הנער,
ולפי טבעו
לחנכו.
שאם טבעו הוא
לשפוך דמים,
אזי יש להפכות
את כשריו למטרות חיוביות,
כגון מוהל או
שוחט,
ולא חלילה לסטים
המאבד הבריות.
ומלבד
מה יש להתחשב בטבע הנער כלפי עתידו.
כי כמו כתוב,
כתחילתן הפסוק
נעוץ בסופן,
ואין להבין
מזה שנותן כל אחד לרוץ אחרי טבעתו,
אלא לכוון
חינוכו על פי טבעתו להביא אותו לעתיד כשר
ומושלם.
ועכשיו,
חוזרים לאן
התחלנו.
כי לחניך נער
על פי דרכו הוא על עתידו,
וכמו שכתוב
(דברים
כ:יט)
"כי אדם עץ
השדה.”
ואנו רוצים
שהנער הזה יגדל להיות עץ פרי יפה,
עץ פרי שיוצא
פרי,
ולכן חייבים
לזכור שיש איסור להשית אותו,
לשבור את הכלי
המיוחד הזה,
חלילה.
אלא,
חייבים לגדל
אותו על פי דרכו הכי טוב לו,
שבסוף דבר הוא
יהביא פריות שלו לעולם.
ולכן,
בשנת שמיטה,
שדומה לשבת
שמשל לעתיד יבוא,
כל אחד יכול
לשבת תחת גפנו ותאנתו ונהנה מפירותיו.
יהי
רצון שנמשיך לטפל בגן שאימי נטה,
ולהנות מפירות
מהאילנות שהיא שתלה.
***
Lesson
offered on the 23rd of Shvat, in commemoration of the
third anniversary of my Mother's passing
Considering
this year in the Jewish calendar is a Sabbatical year, I thought to
connect this to the theme of education. As we all know, there is a
Torah prohibition against destroying fruit trees. The Rambam
understands this prohibition to be more general in nature and he
includes within its purview, the prohibition for smashing vessels,
tearing clothing, stopping up springs, destroying buildings, wasting
food, and other such destructive acts performed for their own sake
(destroying in order to build is not forbidden). From the Rambam's
words, we can understand that all types of wanton destruction are a
violation of a Torah prohibition.
Now,
bear with me, while I change topics for a moment.
It
says in the Book of Proverbs (22:6), “Educate the youth in
accordance with his path, also in his old age it will not leave him.”
The simple, straightforward meaning of this verse is that one should
consider the particular temperament, character and nature of the
child while endeavoring to educate him. That is to say, one
shouldn't try and place him in a set, preconceived box based on
external considerations. All education must be focused on the
individual students, and not on the general guidelines and goals. We
can learn from this rule, among other things, the importance of class
size, and other related issues.
But,
one must also be careful within the confines of such individual
learning, such as home schooling, for one shouldn't try and teach
every child in the same manner as his brother. We have an excellent
example of this from the Torah, with the story of Jacob and Esau,
twins whose personality and path were completely different from one
another. Rabbi Samuel Raphael Hirsch expands on this in his Torah
commentary there.
The
Gra also explains the verse in Proverbs along these lines. According
to him, “there are certain things that a person almost can't
change (with out difficulty), just as our sages say (Tractate
Shabbath 156a), that one who is born under the sign of Jupiter will
tend towards piety, while one born under the sign of Mars will be
“blood thirsty.” Therefore, one should consider the nature of
the youth, and according to that nature, educate him. For if his
nature is blood thirsty, then one needs to direct his talents and
inclinations towards positive goals, such as training him to be a
Mohel (one who performs the ritual of circumcision) or a ritual
slaughterer, so that he not, G-d Forbid, become a murderous criminal.
For
the most important aspect in considering the nature of a youth, is
that of his future. For, as it is written, the beginning of the
verse is fixed in its conclusion. One shouldn't learn from this that
we should let everyone one run after his base nature, but rather that
we need to direct his education in accordance with his nature in
order to bring him towards a fitting and proper future as an adult.
And
now, we return to our opening. For, educating a youth according to
his way, is in the interest of his future, and as is written
(Deuteronomy 20:19), “For man is as an tree in the field.” And
we want our youth to grow into beautiful fruit bearing “trees,”
“fruit trees that produce bountiful fruit.” Therefore, we must
remember that there is a prohibition to wantonly destroy, to break
the unique vessel, G-d Forbid, but rather we are obligated to raise
them according to their own particular path that is best for them,
so that, in the end, he will bring his “fruits” to the world.
Then, during the Sabbatical year, which is a reflection of the future
time of redemption, everyone will be able to sit beneath his vine and
fig, and enjoy the fruits of his labors.
May
it be His Will that we continue to take care of the garden my mother
tended, and enjoy the fruits of the trees she planted.
