מדינת חוק? חס ושלום

בזמן אחרון הביטוי "מדינת חוק" השמשו הרבה במדינת ישראל והיום הסיסמ קיבלה להט מחדש אבל ההצהרות החמות לא רק ערערות שיטת החוק אלא הפכו להיות איום קיומי לסגוה וגורל של עם ישראל

ישראל נדרש להיות עם של צדק ומשפט. ואף על פי שיש תפקיד חשוב לשיטת החוק בהקמת משפט, הוא לא העמוד היחד, ואפילו לא העמוד המרכזי. לצערינו היו הרבה חברות ומדינות שלהם הארך של חוק עלה מכל ארכים אחרים, אבל הם היו רק משום רמז של צדק

באמת, כאשר מדת הדין עלה בעדיפות לכל מידות אחרות, אין אפשרות ליסוד עם של צדק ומשפט. בחברה כזו, סדר וחוק הופכים להיות כלי לדרוש נאמנות למערכת הביורוקרטי של מדינה תקיפה. ניצר מזה חברה של כללים לא של ארכים ומנהגים, חברה שדורשת צייתנות על ידי פחד מעונש, לא בהתאם הסכמה ופשירה

חברה שמתמוקדת בשיטת החוק יוצרת דיאלקטיקה יריבה בין המדינה ואזרחיה, וחברה שיש לה הדגשה בערכים של צדק ומשפט, הרמוניה טבעית בין העם והנהגתו יכולה פורחת

בחברת תורנית, שופטים ושוטרים לא מיצרים והם לט מעל החוק. באמת החפך, נדרש מהם רנה יותר גבוה, על פי תורה, אפילו המלך עבד לתורת השם

בעוד שהאליטות הפוליטית צעקות הסיסמה שלהם של "מדינת החוק," סקר לאחרונה שנערך על ידי מנו גבע ומינה צמח ממכון "מדגם" השיבו 72% מהנשאלים כי ישראל היא מדינה מושחתת

התורה דורשת שיהיה שופטים ושוטרים בכל שער ושער. שניהם הולכים ביחד. התורה לא רק מכירה שהנהגת מקומית היא עיקרה לחניותו של העם, היא מצביעה על כך שאכיפה ללא שפיטה היא פגיעה בבריאותה של הקהילה. לדחוף שתהיה תחנת משטרה בכל עיר ללא בית משפט ושופטים מקומיים בסופו של דבר להוביל לסוג של מדינת משטרה, בתפקוד אם לא בשם

אנחנו רואים ההתפצלות זו בתיאור התנ"ך של שני סוגים שונים של מלכות (ממשלה), של שאול המלך ושל דוד המלך

הנהגתו של שאול המלך הייתה חיובית ופופולרית בתחילת השלטון, אבל כאשר מלכותו איבדה את הסמכותו (למרות שמירת שלטונם וכוח), שאול הפך להיות אכזרי ומדכא, הוא הצליף בכל מי שהוא נתפס (גם ללא ראיות) כאיום. שאול המלך אף ציוה להריגת הכהנים והשמטת המשכן בנוב (כדי תציין המצב המקביל עם המשטר הנוכחי שמגבלת גישת היהודים להר הבית

עם זאת, כאשר דוד המלך איבד את מלכותו, על ידי ש"אבד את לב האומה," הוא קבל את פסק הדין, ולמרות שהיו לו כל הכלים של כוח (כולל בירה מבוצרת היטב), הוא לא לחם עם רצונו של העם, אך הכיר את הפסק ויצא. ודוקא ההתפטרותו של כוח על ידי דוד, ההכרה בכך שהוא כבר לא בהנהגה, אפשר לו לחזור אחר כך כדי להנהיג את העם. והיא לבמקרה קטנה שלבית המקדש (לב האומה) היה תפקיד מרכזי בשלטונו של דוד. למעשה, הרכישת השדה בהר המוריה על ידי דוד ובניית המזבח והבאת מנחות עצרו את המגפה שנגרמת על ידי הרסת המשכן בנוב על ידי שאול המלך. צדק ומשפט תקנה את שלטון הדון

לפי התורה, המנהיגים לא רק תחת אותו חוק אלא הם למעשה חייבים לרמה יותר גבוה

התורה לא דורשת נאמנות למנגנון בירוקרטית של המדינה. (זה לא להציע שהתאמה לכללים ונורמות של החברה אין לא ערך), אלא היא דורשת נאמנות להשם יתברך, את תורתו, ונביאיו. בניגוד לאלה שהציעו אחרת, תפקידו של היהודי ששומר מצוות אינו "לאמין במדינה," אלא, יש לו חובה לדחוף את המדינה להפיכת להיות מערכת וכלי של רצון השם. מדינה שמביעה כל רצון אחר היא קללה בעיני התורה, ואינה מייצגת את העם היהודי

A State of Law and Order? G-d Forbid!

The expression, 'a state of law and order' has been bandied around a lot in Israel over the past few years. Most recently, the mantra has taken on a renewed and intense fervor. Yet, it's fevered declaration not only undermines the actual rule of law, but has become to be an existential threat to the very nature and destiny of the Nation of Israel.

Israel is charged with being a nation of Justice and Righteousness, and while the rule of law plays an important role in establishing justice, it is not the only, nor even the central pillar. There have been many states built around the value of law that were anything but righteous. Many societies that placed the value of order above all else, were void of any semblance of justice.

In fact, elevating the value of law and order above all others precludes the creation of a just and righteous nation. In such a society, law and order simply become a vehicle for demanding loyalty to a repressive state bureaucratic mechanism. It creates a society of rules, not mores; demanding obedience through fear of punishment and retribution, not compliance through consent and approbation.

A society focused on 'law and order' creates an adversarial dialectic between the state and its citizens, whereas when society's emphasis is on the values of justice and righteous, a natural harmony between the nation and its leadership can flourish.

In a Torah society, magistrates and and marshals (police) neither create nor are they above the law. In fact, the opposite, they are held to a higher standard. Even a king is subservient to the Torah.

While the political elite in the State of Israel shout their mantra of 'law and order,' a recent survey by the Midgam Institute (http://www.israelnationalnews.com/News/News.aspx/206136), reveals that nearly three quarters of the population thinks that these same elites are buried up to their elbows in corruption.

The Torah demands that there be 'shofitm' (judges or magistrates) and 'shotrim' in every gate. The two go hand in hand. Not only does the Torah recognize that local leadership is key for the vitality of the nation, it suggests that enforcement without adjudication is a detriment to the health of the community. Pushing for a police station in every town, without local courts and judges will eventually lead to a type of a police state, in function, if not in name.

We see this dichotomy through the Bible's description of two very different models of government, that of King Saul's and King David's.

While King Saul's leadership was favorable and popular at the beginning of his rule, when his kingship lost legitimacy (despite retaining the reigns and power), Saul became ruthless and oppressive, lashing out at anyone who he perceived (even without evidence) as a threat. King Saul even ordered the slaughter of the kohenim-priests and the Tabernacle at Nov. (The parallel with the current regime restricting Jewish access to the Mount should not be lost).

Yet, when King David 'loses' the kingdom, by losing the heart of the nation, he accepts the judgment, and despite retaining the tools of power (including a well fortified capitol), he doesn't fight the people's will, but recognizes the judgment leaves. David's stepping down from power, recognizing that he was no longer leading, allowed him to later return to lead the nation. It is no small coincidence either that the Temple (the heart of the nation) plays a central role in David's rule. In fact, it is David's purchase of the field on Mount Moriah, the building of an altar and the bringing of offerings that stops the plague caused by Shaul's destruction of Nov. Justice and righteousness is the salve for strict authoritarianism.

According to the Torah model, the leaders are not only under the same law, they are actually held to a higher standard.

The Torah does not demand fealty to a bureaucratic state mechanism (this is not to suggest that conformance with societal rules and norms is not a value), but rather demands loyalty to G-d, His Torah, and His prophets. Unlike some who have suggested otherwise, an observant Jew does not 'believe in the state,' but rather, it is the observant Jew's duty to push the state into becoming a vehicle of G-d's Will. A state that expresses any other will is an anathema to the Torah ideal, and does not represent the Jewish Nation.