מדינת ישראל: קידוש השם או חילול השם?

באה שאלה לפנינו, האם "מדינת ישראל" קידוש ה' או חילול ה'. לכאורה, השאלה בעצמה קשה. היא לא הגיונית ולא מתאימה למשוג קידוש ה'. לקדש ה' היא מצווה, וההפ, חילול ה', היא עברה, חס ושלום, כמו כתוב בפר' אמור: "וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְו‍ֹתַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃ הַמּוֹצִ֤יא אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִֽהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָֽה׃". (ויקרא כב:לא-לג).

ברור לפי הכתוב שקידוש וחילול ה' תלויים במעשה, ובמיוחד עשיית המצוות, ולא אישיות ומציות של יחיד או קבוצה של בני אדם. שכן בן אדם יכול לעשות כמה מעשים חלקם קידוש השם וחלקם, חס ושלום, חילול ה'. וכן כתוב על מלך צדיק כחזקיהו, צז"ל:”ששה דברים עשה חזקיה המלך, על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו.” (משנה פסחים ד:ט)

נכון, שאפשר לעם או פרט להיות "קדוש," אבל אז המונח "קדוש" מובן כ"זמין" או יופרד לתפקיד מסוים, וכן בני ישראל שהם קדושים ומזומנים לקדש שם שמיים בקיום המצצות. כמו כן ה' אמר למשה בסיני (שמות יט:י): וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃ ופרוש רש"י שם: "וזימנתם." ולכן אפילו למי שלא מקיים תפקידו, חס ושלום, ומחללים ה' בביזת תפקידו, הוא נשאר "קדוש.” ולכן, מי שקידש השם כאילו הוא מזמין את ה' לעולם, כלומר גידל שמו בעולם.

אבל, אע"פ שנקרא העם קדוש וכדומה, לא נראה לי, שישות דבר בעצמו נחשב כקידוש או חילול ה'. כי אפילו ממזר שמציותו נולד ממעשה שעצמה היא חילול ה', כתוצאה שגילוי עריות שהוא אפילו "ייהרג ולא לעבור" (רמב”ם יסודי התורה ה:ב), הממזר בעצמו לא מוגדר כחילול ה'. אלא אך ורק לפי מעשים שלו, כלומר קיום המצוות ועבודת ה' שלו, הממזיר נחשב כרשע או כצדיק. כלומר, אע"פ שקיומתו נעשה ע"י חילול ה', רשות בידו לקדש את שם שמים. וכן נאמר במשנה (הוריות ג:ח) שאע"פ יש סדר עדיפות לכהן לוי וישראל אם כל מעשים שלהם שווים, אבל "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ.” וכן לדייק בפרקי אבות (ה:יט) שמדבר על "תלמדי אברהם" ו"תלמידי בילעם" דווקא, כלומר מי שלמד המעשיו ממנו, ולא נאמר על "בני" אברהם, ודיו.

כמו כתבנו לעיל, מקור מצות קידוש ה' בפרשת אמור. ומצוה מצווין לכל אחד מבני ישראל. וכן כתב הרמב"ם (יסודי התורה ה:א): כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל" (ויקרא כב:לב); ומוזהרין שלא לחללו, שנאמר "ולא תחללו, את שם קודשי" (שם).

עצם ושורש המצות קידוש ה' ביטוי לקבלת עול מלכות שמים על עצמו. קיומת המצווה מגדיש שה' שולט בעולם ורצונו מעל הכל, אפילו מעל רצון של עצמו. ועוד שתורת ה' היא אמת, וחוקיה הגונים ונכונים כנאמר (משלי ד:ב )"כִּ֤י לֶ֣קַח ט֭וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֝וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּעֲזֹֽבוּ: " והפך, חילול ה' קורה כשה אדם מבזה את תורה ומצוות ה', או בדרך מעשיהו פועל כאילו אין ה', חס ושלום, אוש הוא לא הכוח עליון ששולט בעולם, ולכן הוא עושה את העולם כאילו חולין, כלומר חלל וריק מה' חס ושלום.

וכן, כתוב בתורה, בפרשת קדושין, על שני מעשים שבעצמם מחלל את ה': עבודה זרה (כ:ג) ככתוב: וַֽאֲנִ֞י אֶתֵּ֤ן אֶת פָּנַי֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֣רֶב עַמּ֑וֹ כִּ֤י מִזַּרְעוֹ֙ נָתַ֣ן לַמֹּ֔לֶךְ לְמַ֗עַן טַמֵּא֙ אֶת מִקְדָּשִׁ֔י וּלְחַלֵּ֖ל אֶת שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי׃ ושבועה שקר (יט:יב) ככתוב: וְלֹֽא תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ ומאלה אפשר ללמוד שליחיד חילול ה' בא בהכחשה ושלילת קיומו של הקדוש ברוך הוא בעולם.

ויש דוגמה נוספת ליחיד שמובאת בדברי רבינו בחיי (כד הקמח, ערך חילול השם) והוא כאשר מי שמציג עצמו כנציג השם ותורותו עושה מעשה, שאע”פ שהמעשה לא איסור ממש, הוא מעשה לא ראוי לנושא כליו של מלך מלכ מלכים, וזה לשונו: "כן יש בגדולי בני אדם והחשובים שיעשו מעשים שאין חושבין לחטוא בהם ומתוכם יתבזו התורה והמצוות בעיני הבריות, וזה נקרא חילול השם שדרשו רז"ל (יומא פו.): 'היכי דמי חילול השם, אמר רב: כגון אנא דשקילנא בישרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמיה לאלתר; ור' יוחנן אמר, כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין. רב נחמן בר יצחק אמר, כגון דאמרי אינשי: שרא ליה מריה לפלניא. רב יצחק דבי רב ינאי אמר, כגון שהיו חבריו בושין משמועתו'. נמצאת למד כי העוון הזה חמור הרבה מאד, ויותר בתלמידי חכמים, כי מי שהוא תלמיד חכם והבריות חושדים אותו בעבירה ומרננין עליו, אע"פ שהוא נקי ממנה ואין הדבר אמת, הנה יש בזה חילול השם, לפי שהמון העם אשר לא ידעו ולא יבינו, וכמה פתאים המאמינים לכל דבר, מטילין דופי עליו ועל תורתו, וכדי בזיון וקצף, על אחת כמה וכמה אם אמת הדבר, כי הבריות למדין ממנו, ומעשה העבירה אינה בזויה בעיניהם, ונמצא שם שמים מתחלל".

ועוד אמר רבינו בחיי (שם) "כמה קשה עון חלול השם שאין הפרש בין שוגג למזיד, אלא הכל שוה אצל העונש ונפרעים ממנו מיד, שכך שנו חז"ל אין מקיפין בחלול השם, אחד שוגג ואחד מזיד... ”

וראינו בירושלמי (נדרים ג:ט) שאין עבירה יותר קשה מחילול ה', אפילו חילול שבת ועבודה זרה. וזה לשונו: א"ר יודה בר פזי חילול השם קשה מכולן, הדא הוא דכתיב ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלקי ישראל איש גילוליו לכו עבודו ואת שם קדשי לא תחללו וגו'.

וההפך, אין משהו יותר גדול מלקדש שם שמים, שהביטוי המושלם הוא למסור נפשו במקום לעבור על מצוות ה'. וכן נאמר בירושלמי (קדושין ד:א) ר' אבא בר זימנא בשם ר' הושעיה גדול הוא קידוש השם מחילול השם ... אמרו מה אם אילו שלא נתגיירו לשם שמים ראו היאך תבע הקב"ה את דמן, המתגייר לשם שמים על אחת כמה וכמה, הרבה גרים נתגיירו באותה שעה.”

וכן בבלי (סנהדרון עד) כי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת גזרת המלכות, אבל בשעת גזרת המלכות אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור, כי אתא רבין א"ר יוחנן אפילו שלא בשעת גזרת מלכות לא אמרו אלא בצינעא, אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור, מאי מצוה קלה, אמר רבא בר רב יצחק אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא (שרוך הנעל)

אבל אפילו אלו שלא נהרג על קידוש ה' ומסר נפשם במעשים גדולים, עבודת ה' ותלמוד תורה נחשב כאילו מסר נפשם ממש. וזה לשונו של הזוהר (חיי שרה סא): אמר ר' שלום בר מניומי, אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עולמות וכסופין בשביל התורה, הדא הוא דכתיב ומאתים לנוטרים את פריו, ומאתים, על שמוסרים עצמם בכל יום, כאילו נהרגו על קדושת שמו, נצחו, כהאי פסוקא למסור נפשו על קדושת שמו, מעלה עליו הכתוב כאלו נהרג בכל יום עליו, הדא הוא דכתיב כי עליך הורגנו כל היום. אמר רב נחמן, כל המוסר נפשו בהאי פסוקא נוחל ארבע מאות עולמות לעולם הבא, אמר רב יוסף והא תנן מאתים, אמר רב נחמן מאתים על התורה ומאתים על שמסר עצמו בכל יום, על קדושת שמו.

הכול תלוי במעשה. ולחזור לענינינו, אין לשאול האם הישות שנקראת 'מדינת ישראל' בעצמה קידוש ה' או חילול ה', אלא האם המעשים שלה, או יותר נכון המעשים שנעשה בשמה,האם הם מעשים שמקדשים או שמחללים את שם שמים. וכן, כדי לנו כבית הדין וכן כבן ישראל על מעשים שאנשים שאומרים שהם מנציגים את עם ישראל. לכן, חשוב לנו לדון, בכלל ובפרט, פעולותיה ולבדוק האם המעשים האלה עולים בקנה אחד עם מצוות התורה ורצון השם.

אבל לעצם העניינו, קשה לנו לעשות כך. כי כל אחד יודע בלבבו שדבר שבעינינו היא גדולה וחשובה, שלכאורה היא מציגה את השלמת הבטחה של הקדוש ברוך נופלת בהבחנה אמתית. כולנו משוכנע שאנחנו חיים בעקיבות המשיח, בדור הגאולה. ברור לכל אחד עם עניים שה' עשה נסים, שהנבאות מתגמשות, ושתהליך הגאולה כן זורמת. הקדוש ברוך מקדש את שמו יום יום בעולם בהצלחת עם ישראל בארץ ישאל.

אלה מה? הרבה משעשים שנעעשו בשמה נכשל במבחן. חלק מחללים את השם בפרוש, וחלק בספק, אפילו המעשים שמתאים בתורת ה' ורצונו נעשו לסיבות ומטרות אחרת מאשר עמידת ברצון ה' ותורתו. לפעמים המעשים נראים כאילו הם נעשו למרות שהם גם כתוב תורה.

בכל זאת ה' ממשיך לגלות תהליך הגאולה וקדש את שמו.

אך זה?

לומדים שאע"פ שעם ישראל נכשאל ועושה רע בעיני ה', בכל זאת הוא קידש את שמו. [דוגמת מידיו]

חילול שמו של הקב"ה הוא דבר כל כך נורא ואיום שאפילו כדי למנוע את זה, הקדוש ברוך הוא לא רק שאינו משמיד את עם ישראל על אף שמגיע לו עונש כלייה, אלא שהוא אף מוכן להביא את הגאולה, אף על פי שאין אנו ראויים לה כדי למנוע את חילול שמו. וכך הכתוב (ירמיהו ל:יא): "כִּֽי אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם יְהוָ֖ה לְהֽוֹשִׁיעֶ֑ךָ כִּי֩ אֶֽעֱשֶׂ֨ה כָלָ֜ה בְּכָֽל הַגּוֹיִ֣ם ׀ אֲשֶׁ֧ר הֲפִֽצוֹתִ֣יךָ שָּׁ֗ם אַ֤ךְ אֹֽתְךָ֙ לֹֽא אֶעֱשֶׂ֣ה כָלָ֔ה וְיִסַּרְתִּ֨יךָ֙ לַמִּשְׁפָּ֔ט וְנַקֵּ֖ה לֹ֥א אֲנַקֶּֽךָּ׃”. כלומר, אף על פי שמגיעה לעם ישראל כלייה, על כפירתו ועל סירובו לקבל עול מלכות שמים, ועל מאיסתו בחוקות ה', מכל מקום לא יעשה ה' אותו כלה, כי דבר כזה ייראה בעיני הגוים כהוכחה כביכול לחולשתו ולאי יכולתו למלוך בעולם. מה שאין כן בגוים שהכעיסו אותו - בודאי יכלה אותם על חירופם וגידופם.

וכן ראינו אחר חאט העגל בפרשת כי תשא, שאע"פ שעל פי הדין היה ראוי לשמיד את העם, בכל זאת ה' נחם על הרע פן לא (שמות לב:יב) יֹֽאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַֽהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵֽחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָֽרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ׃" וכן ראינו במידין שה' ציוה את ישאל לנקום על חילול ה' (במדבר לא:א-ג)

למדנו מכאן שההוכחה לגויים של גבורתו או ח"ו חולשתו כביכול באה רק על ידי נצחונו או נפילתו של ישראל, כי שפלותם וחולשתם של ישראל שהוא עם ה', היא, בעיני הגוים, שפלותו וחולשתו של הקב"ה.

וכן אמרו חז"ל (ספרי, בהעלותך פד): "'וינוסו משנאיך' - וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר: 'וברוב גאונך תהרוס קמיך' (שמות טו:ז), וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל כאילו קם על המקום, וכן הוא אומר: 'אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד' (תהלים עד:כג). מפני מה? 'כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש' (שם פג:ג) מפני מה? 'על עמך יערימו סוד' (שם:ד), 'כי הנה רחקיך יאבדו' (שם עג:כז), 'הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי' (שם קלט:כא-כב). וכן הוא אומר: 'כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו' (זכריה ב:יב), בבת עין לא נאמר אלא בבת עינו של מקום, כביכול כלפי מעלה אלא שכינה הכתוב... וכל העוזר לישראל כאילו עוזר למקום, שנאמר: 'אורו מרוז אמר מלאך ה', אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגבורים' (שופטים ה:כג)... פרעה שנגע מה עשיתי לו? 'מרכבות פרעה וחילו ירה בים' (שמות טו:ד), סיסרא שנגע מה עשיתי לו? שנאמר, 'מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא' (שופטים ה:כ). סנחריב שנגע מה עשיתי לו? 'ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור' (ישעיהו לז:לו; מלכים ב, יט:לה), נבוכדנצר שנגע מה עשיתי לו? 'ועִשבא כתוֹרין יֵאכֻל' (דניאל ד:ל). המן שנגע מה עשיתי לו? 'ואותו תלו על העץ' (אסתר ח:ז). וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדים שכינה עמהם משתעבדת, שנאמר 'ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר' (שמות כד:י), וכן הוא אומר 'בכל צרתם לו צר' (ישעיהו סג:ט)... וכן הוא אומר: 'מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו' (שמואל ב ז:כג)... ר"ע אומר אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, אמרו ישראל לפני המקום, פדית את עצמך. אתה מוצא שכל מקום שגלו שכינה עמהם, שנאמר: 'הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה' (שמואל א ב:כז). גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמר: 'למענכם שִלחתי בבלה' (ישעיהו מג:יד). גלו לאדום שכינה עמהם, שנאמר 'מי זה בא מאדום' (שם סג:א). וכשהם חוזרים שכינה חוזרת עמהם, שנאמר: 'ושב ה' אלקיך את שבותך' (דברים ל:ג), 'והשיב' לא נאמר אלא 'ושב ה'', ואומר, 'אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי' (שיר השירים ד:ח)".

ולכן, אע"פ שמדינת ישראל מחלל שם שמים במעשים שלה כלפי עם ישראל, בכל זאת, למנוע חילול ה' יותר גדול כלפי אומות העולם, ה' לא רק לא מעניש את ישראל אבל גם הוא מרים ראשו בעולם ועושה לו ניסים ונפלאות.

וכן נאמר, באליהו רבה (פ"ו): "'וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון' וגו' (יחזקאל א:ד). מאחר שהראהו [הקב"ה ליחזקאל את כבודו] אמר לו: בן אדם זהו כבודי שהגבהתי אתכם למעלה מאומות העולם. כלום פחות כבודי ובית שבניתי לכם, שנאמר: '[אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית...] ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו' וגו' (שם מג:י-יא). שמא תאמר אין לי מי שעובד אותי? והלא כבר יש לי ארבע מאות ותשעים וששה אלפים רבבות של מלאכי השרת, שהן עומדין לפני ומקדישין את שמי הגדול בכל יום תמיד, מיציאת החמה ועד שקיעת החמה, ואומרים לפני 'קדוש קדוש קדוש' (ישעיהו ו:ג), ומשקיעת החמה ועד יציאת החמה אומרים 'ברוך כבוד ה' ממקומו' (יחזקאל ג:יב), ואין צריך לומר שבעים לשונות שבארץ. מפני מה אתם עושים דרכים מכוערין ודברים שאינן ראוין. מבעטין אתם ביסורין הבאים עליכם? אבל מה אעשה, הריני עושה למען שמי הגדול שנקרא עליכם, שנאמר: 'ואעשה למען שמי לבלתי החל [לעיני הגוים]' וגו' (שם כ:יד)".

ועל זה קרא דוד המלך ע"ה (תהלים מד:כד): "עורה למה תישן ה', הקיצה - אל תזנח לנצח". וכבר הבאנו לעיל את המשנה (סוטה מז.): "יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר, אף הוא ביטל את המעוררין", ושעלה הגמרא (שם מח.): "מאי מעוררים? אמר רחבה: בכל יום ויום שהיו עומדים לויים על דוכן ואומרים: 'עורה למה תישן ה''. אמר להן: וכי יש שינה לפני המקום. והלא כבר נאמר (תהלים קכא:ד): 'הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל'? אלא בזמן שישראל שרויין בצער ואומות העולם בנחת ושלוה - לכן נאמר 'עורה למה תישן ה''" ועיין שם בתוספתא פי"ג, ובמעשר שני ה:טו, ובמלאכת שלמה שם. הכוונה היא, אין חילול השם גדול משכאשר ישראל שרויים בצער ואומות העולם בשלוה, כי נראה בעיניהם כאילו אלוהי ישראל אינו קיים ח"ו, או כאילו מחוסר יכולת להציל את עמו הוא עומד ח"ו בחוסר אונים, והם לועגים לו, כמו שלעג אליהו לנביאי הבעל (מלכים א יח:כח): "ויהתל בהם אליהו ויאמר: קִראו בקול גדול כי אלהים הוא... אולי ישן הוא ויקץ". וכבר בארנו, שמנהג המעוררים מבוסס על דברי ישעיהו הנביא (סב:ו-ז):

וכן ברור לנו שיותר ממאתים שנה ה' גידל וקידש את שמו במעשים וניסים ונפלאות שהוא עשה לישרל. אין ספק לכל בר דעת שה' עשה ניסים כן בארץ וכן בחו"ל, כן בשדות קרב וכן התקדמות מדע וטקנולוגיה.

אבל עלינו להפריד ולהבדיל בין המעשים של ה' ומעשים של המדינה ונציגיה. לדוגמה, במלחמת שישת הימים, ה' סיפק ניצחון צבאי מרהיב ומכריע, אך בעקבותו, מנהיגי המדינה ביזו ודחו את המתנה עצומה שה' נתן. מיד, אפילו לפני סיום הלחימה, הורידו את הדגל מכיפת הסל (שהרימו לא בדעתם) והסגירו וכנעו את הר הבית. לא היה חילול ה' יותר גודל מזה, כניעה לנוכח ניצחון, במיוחד בעיני האויב הערבי. וכן התבנית המבוססת היטב, שבו ה' מהלל את שמו, והנקראת מנהיגי ישראל מחלל אותו.

ועל זה כלפי חוצ, כלפי אומות העולם וללא להזכיר לוחמנית ויותר נגד תורה וערכיה, והאנישם שמרמים את דגלה.

ולכן, חזרנו לשאלה שבה התחלנו. האם מדינת ישראל קידוש או חילול ה', וכמו שאמרנו שיותר ראוי לשאול האם המדינה מקדש או מחלל ה' במעשיה, ונראה לי שיש חילול ה' יום יום בהנהלתה.

אבל עלינו לשאול האם התהליך בהקמת המדינה בעצמה היתה קידוש או חילול ה' יתברך.

ועוד פעם, נראה לי, שאנחנו חייבים להפריד בין מעשים של הקדוש ברוך הוא, ושאלו שהקימו את המערכת.

אבל קודם לדון בתהליך הזו ארוכה ומגוונת, נדמה לי שכדי לנו להזכיר סוגיה בגמרא (בבלי, עירובין נג:) על רבי יהושע בן חנניה ואותו תינוק חכם שנצחו. וזה לשנו: "פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק [והוא תלמיד חכם שובב שיונק חלב, שהוא תורה, מאימו שהוא צדיק הדור. רואה לקוטי מהור"ן ד] יושב על פרשת דרכים [וזה תלמיד חכם ויום המיתה (בבלי, סוטהכא) רמז לעולם הבא (ראה בסנהדרין מג)] ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר [וזה ירושלים – העיר - עיר ה', כמו שנזכר בתהילים "קרית מלך רב" (תהילים מחא-ב) והוא משל לעיר ירושלים בנויה והמקדש] אמר לי זו קצרה וארוכה [או בלשון המדרש (קהלת פרשה א:לה):” אחד תחילתו מישור וסופו קוצים וארזים וקנים] וזו ארוכה וקצרה [בלשון המדרש: ואחד תחילתו קנין וארזים וקוצים וסופו מישור] והלכתי בקצרה וארוכה כיון שהגעתי לעיר [כלומר הוא רואה אות מטרתו אע"פ שהוא עוד היכנס (השיג אותו בשלימותו ובפועל)] מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין [דברים נעים ויפים] חזרתי לאחורי אמרתי לו בני הלא אמרת לי קצרה אמר לי ולא אמרתי לך ארוכה נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם:”

מזה למדנו כמה וכמה כללים גדולים בסוגיה הזו. שמחפסים את העיר, קל ויותר לעבד את הדרך בגלל נוף יפה ונעים, ואפיולו שאפשר להגיע לריאת המטרה, לפעמים להשיג את המטרה בפועל חייבים ללכת אחורה ולתחיל מחדש כי אע"פ שנמצאים בתוך גנים ופרדסים של אותו עיר, מטרתינו היא להכנס, ולא נשארים בסביב. וחשוב לחזיק את סוגיא הזו בראש מחשבותינו תמיד ולחרוט אותה בלבבינו.

ולחזור לעניננו: בשאלה האים הקמת המדינה היתה קידוש או חילול ה', ולשאלה הזו כדי להתרכז בהקמת המערכת השילטון בעצמה ולא במאבק לפני הקמתה, שמאבק הזה היה מעורכב בכמה וכמה דרכים ושלבים.

ועל כך, להזכיר מה אמרנולעיל על חזקיהו המלך, שהלך דדכי דוד אביו, ואף על פי כן, בגלל חזקיהו לא אמר שיר אמר חז"ל (בבלי, סנהדרין צד) "ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מידת הדין לפני הקב"ה: רבש"ע, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיהו שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח! לכך נסתתם". השירה היא משל לקידוש השם בעולם. ושהוא לא אמר "שיר" מורה על חטא שמניעת קידוש השם, שהזכירו חז"ל במסכת סנהדרין. וכן אמר לו ישעיהו הנביא (מלכים ב כ:יד-יח): וַיָּבֹא֙ יְשַׁעְיָ֣הוּ הַנָּבִ֔יא אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ חִזְקִיָּ֑הוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מָ֥ה אָֽמְר֣וּ ׀ הָֽאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֗לֶּה וּמֵאַ֨יִן֙ יָבֹ֣אוּ אֵלֶ֔יךָ וַיֹּ֨אמֶר֙ חִזְקִיָּ֔הוּ מֵאֶ֧רֶץ רְחוֹקָ֛ה בָּ֖אוּ מִבָּבֶֽל׃ וַיֹּ֕אמֶר מָ֥ה רָא֖וּ בְּבֵיתֶ֑ךָ וַיֹּ֣אמֶר חִזְקִיָּ֗הוּ אֵ֣ת כָּל אֲשֶׁ֤ר בְּבֵיתִי֙ רָא֔וּ לֹֽא הָיָ֥ה דָבָ֛ר אֲשֶׁ֥ר לֹֽא הִרְאִיתִ֖ם בְּאֹֽצְרֹתָֽי׃ וַיֹּ֥אמֶר יְשַׁעְיָ֖הוּ אֶל חִזְקִיָּ֑הוּ שְׁמַ֖ע דְּבַר יְהוָֽה׃ הִנֵּה֮ יָמִ֣ים בָּאִים֒ וְנִשָּׂ֣א ׀ כָּל אֲשֶׁ֣ר בְּבֵיתֶ֗ךָ וַֽאֲשֶׁ֨ר אָֽצְר֧וּ אֲבֹתֶ֛יךָ עַד הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בָּבֶ֑לָה לֹֽא יִוָּתֵ֥ר דָּבָ֖ר אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ וּמִבָּנֶ֜יךָ אֲשֶׁ֨ר יֵֽצְא֧וּ מִמְּךָ֛ אֲשֶׁ֥ר תּוֹלִ֖יד יִקָּ֑חוּ וְהָיוּ֙ סָֽרִיסִ֔ים בְּהֵיכַ֖ל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃

וחייבים לשאול,כל כך חמור? והתשובה היא כן, כי המעשה הייתה מתוך רצון ללהחניף הבבלים ולמצוא חן בעיניהם, כדי שלא יעלו עליו. ואם כן, גם זה חילול ה', במיוחד אחרי שה' עשה לו ניסים ונפלאות, היה עליו לסמוך על השם יתברך, ולא לפחד במזימות של העולם. וכן כתב רש"י על המשנה לעיל ש"לא הודו לו" וזה לשנו (ד"ה ולא הודו לו): שהיה לו לבטוח בהקב"ה שאמר 'וגנות אל העיר הזאת להושיע.' (מלכים ב יט:לד ).”

ועוד, לענות את השאלה לפנינו חייבים לציין שכל תהליך שרודפת אחרי ארכי וחוקי הגוים חילול ה' בפרוש, שזס בעצם המואס בתורת השם ולחבק בתובעת הגויים.

הרי אפילו אם דיני הגוים כדיני ישראל, אסור להיזקק להם, וכמו שאמרו חז"ל (תנחומא, משפטים ג): "'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' - לפניהם ולא לפני גוים. מנין לבעלי דינין של ישראל שיש להם דין זה עם זה, שיודעים שהגוים דנין אותו כדיני ישראל, שאסור להזדקק לפניהם? ת"ל 'אשר תשים לפניהם' - לפני ישראל ולא לפני גוים. שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני גוים כפר בהקב"ה תחלה ואחרי כן כפר בתורה, שנאמר (דברים לב:לא): 'כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים'". וכן עיין בתנחומא (שם ו) וכן בגיטין (פח:). והרמב"ם כתב (הל' סנהדרין כו:ז): "כל הדן בדייני גוים ובערכאות שלהן, אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע, וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו...". וכן פסק בשלחן ערוך (חושן משפט, כו:א). והסיבה היא פשוט בגלל אם מקבלים את המרות הגוים או דיני הגוים, אפילו אם הם כדיני תורה, עצם קבלת מרותם היא חילול השם, כי אסור לאדם מישראל לקבל על עצמו את דיני הגוים ולא דיין גוי, שנאמר "כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים". ופירש רש"י (שמות כא:א): "כשאויבינו פלילים זהו עדות לעילוי יראתם".

והנה ראיה חותכת לאסור מינוי גוי על ישראל כדיין או שופט, ואפילו אם ישפוט לפי דיני תורה. ובתורה שלמה לפסוק זה, הביא את פירושו של רבינו יוסף בכור שור, וז"ל: "רבותינו פירשו, לפניהם ולא לפני גוים, שכשם שאמר 'מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי' (דברים יז:טו), כן מזהיר כאן שלא תעשה גוי שופט על ישראל...".

ואם אסור ללכת לערכאותיהם של גוים אפילו כאשר דיניהם כדין ישראל, על אחת כמה וכמה חירוף וגידוף וחילול השם הוא לאמץ את חוקותיהם של הגוים או את מושגיהם. וז"ל התנחומא (שם): "וכן חוקות הגוים, שנאמר (ירמיהו י:ג): 'כי חוקות העמים הבל הוא', וכתיב (יחזקאל כ:כה): 'וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם'. אבל לישראל נתתי להם מצוות וחוקים טובים שנאמר (ויקרא יח:ה): 'ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'". כלומר, מי שהולך בחוקי ה' - חי; ומי שהולך אחרי התרבות הזרה של הגוים, נחשב כמת וכמי שאבד מן העולם. וכן אמרו חז"ל (תנחומא שם): "אם עשיתם אתם את הדין ואין אתם מזדקקין לפני גוים, אבנה לכם בית המקדש וישבו בה סנהדרין...".

ולכן, הקמת מערכת המדינה שלא רק דיחו את התורה ככלל וכבסיס לשילטון דחו אפילו עצת רבנים שרצו להתאים דיני התורה לארכי העולם המערב, שנקראת מנגי המדינה רצו לפייס והחניף. שמו את התורה בפינה (רק לשימוש נושאי פולחן ואשיות), כאילו היא לא מתימה לחיי מדינת יהודית. אין בזיון וזילזול יותא גדול מזה.

נמצא שאנחנו עומדים במצב שהקדוש ברוך הוא פותח לנו את הדלת לגאולה ואנחנו סוגרים אותה בפרצופו תמידי. עלינו לחזור לפרשת הדרכים ולמצוא הדרך שלא רק מביאה אותנו לפרדסים בסביב העיר אלא נותנת לנו לכנס בפנים.